- מאי 18, 2023
ארבע הסכמות
איך 4 משפטים ישפיעו לך על החיים, ובמיוחד בעסק?
מאז שאני זוכרת את העצמי אני קוראת, כנראה בגלל זה אני מנסה לסחוף את כל בני המשפחה שלי לעולם הקסום של הקריאה. מה שגיליתי פתאום כשעברתי מקריאה של ספרי עלילה משובחים לספרי קריאה העוסקים בחשיבה חיובית, שיווק, ביוגרפיות (סטיב גובס, שריל סנדברג) לצד נפוליאון היל, כוחו של התת מודע וחבריהם, צורת החשיבה שלי השתנתה, הכרתי עולם חדש שבו אני לומדת איך לחיות חיים הרבה יותר מיטיבים.
אבל מעבר לזה כעסתי על עצמי כי שמתי לב שאני לא מסיימת לקרוא את ספרים עד סופם, לפחות פעם בשבוע עושה סיבוב בסטימצקי/צומת ספרים קונה לעצמי עוד ספר הערימה לצד המיטה נערמת אבל אני לא מסיימת אותם, מן הלכאה עצמית שכזו… אבל, אפרופו חשיבה חיובית וכמה העמודים שאני כן מצליחה לקרוא מכל ספר הבנתי, שאני צריכה לקבל את עצמי כך, מה שקורה שפיתחתי לעצמי שיטה חדשה לקריאת ספרים, אני קוראת ספרים לרוחב, מה הכוונה? יש לי בכל רגע נתון 3-5 ספרים לצד המיטה, עם סימניות (פרחוניות מעוצבות כמובן), וכל פעם אני שולפת ספר אחר ומתקדמת איתו. נכון לוקח יותר זמן, כי גם בד״כ אלו לא ספרים של זבנג וגמרנו, אלו ספרים שאותם צריך לקרוא לאט לאט, להפנים, לעכל, לסמן, למרקר, לחזור אליהם. וכל פעם עוברת לספר אחר. ומתקדמת איתם במקביל.
אבל את הספר ארבע ההסכמות, שאיילת פרלמן חברתי שאותה הכרתי בסמינר של אנטוני רובינס ב2015, (שם הכרנו ומאז לא נפרדות דרכינו) המליצה וכל פעם הזכירה אותו, לכן החלטתי לקנות אותו, עיצוב הכריכה בעיניי לא מי יודע מושך, (וכפי שאתם יודעים, על פי עיצוב הכריכה נופל דבר, אבל המלצה זו המלצה) חזרתי הביתה ובשעות הערב לקחתי את הספר הזה לידי והתחלתי לקרוא אותו הא היה בין הספרים הבודדים בתקופה האחרונה שהצלחתי לסיים עד סופו.
ומה משך אותי כל כך בספר? קודם כל מבחינה טכנית הפשטות שלו, השפה הברורה, הפורמט הקטן, הקריאה המהנה. מבחינת התוכן הוא שבה אותי.
בספר דון מיגל מרכוס מדבר 4 ארבעת ההסכמות שיוציאו אותנו לחופשי, מה מקור האמונות שמגבילות אותנו וגוזלות מאיתנו את שמחת החיים ויוצרת לנו סבל מיותר.
הסכמה ראשונה: טוהר המילה
למילה יש כח שבכוחה ליצור או להרוס, לכן השימוש במילים הן מתנה, הן כוח לתקשר, להתבטא, לחשוב וליצור ארועים בחיים שלנו, התודעה האנושית, כך הוא מתאר בספר משולה לקרקע דשנה ובה נזרעים רעיונות ללא הפסק, וגם הרעיונות והמחשבות וכמו כל קרקע פוריה מתחילים לגדול. לכן חשוב לדעת איזה מחשבות ואיזה זרעים נכניס לתוך מחשבתינו, הרבה פעמים אני שומעת את עצמי: ״אבל אם הסדנא לא תתמלא|, ״ואם לא ירצו..״ ״ואם יקרה כך ואם אחרת… כל אלו הם למעשה זרעים של תודעה אספר לכן סיפור, לאחר הכנס הראשון, אמרו לי: ״טוב הכנס היה ברמה כל כך גבוהה שיהיה מאוד קשה לעשות כנס זה שוב״ ואני ניסיתי להדוף את המשפטים הללו, ואמרתי, ״למה לא?״ והאמת שממש האמנתי שלמה זה יהיה קשה? והאמנתי בכך, ואז, כהתחלתי לעבוד על העיצוב של הכנס פתאום הרגשתי איך המחשבות שנטעו בי מתוך דאגה כנה, מתוך רצון לשקף את המאמץ העתידי לכנס הבא, מתוך מחשבה לאתגר אותי יותר, הכל מתוך רצון באמת מכוונה טובה לעזור. פתאום מצאתי את עצמי חושבת ומהרהרת, אולי לקחתי על עצמי יותר מידי הפעם, אולי הפעם לא יגיעו מספיק נשים, מי אמר שהכנס הזה יצליח כמו הכנס הקודם. אלו מחשבות שלא היו בי בכלל עד שלא נטעו בי אותם. זהו סוג של זרע שהחל לגדול ולערער את בטחוני. לכן אומר דון מיגל רואיס, החטא הוא ללא להשתמש במילים כנגדינו, ברגע שאנו שומעים משהו ומאמינים לו זה הופך לחלק מהאמונות שלנו, לכן, מה שמחסן מפני טוהר המילה הוא: אהבה עצמית. שכן מידת האהבה שאנו רוכשים לעצמינו ועל העשייה שלנו הם אלו המהווים את ההרגשה הכללית והיא תביא לתחושה טובה ותחושה טובה מביאה לשמחה, נינוחות ושלווה.
ומה בעצם אנו רוצים בחיים הללו? אהבה, שמחה ושלווה.
הסכמה שנייה:
אל תקחו שום דבר באופן אישי.
לא משנה מה קורה סביבינו, דון מיגל מרכוס אומר – לא לקחת את הדברים באופן אישי, אם אנו לוקחים דברים שאופן אישי הרעל מתחיל לזרום בתוכינו ואז מתחיל מחול שדים מטורף שקשה לצאת ממנו.
כל דבר שאנשים עושים הם עושים וזה אינו נעשה בגללינו, כל אדם חי בחלום משלו, גם אם אנשים מעליבים אותנו באופן אישי זה לא באמת קשור אלינו, אלא ל דבר שהם עושים/אומרים זה קשור להסכמים הקיימים בהם, זה שלהם, זה לא אישי כלפינו, הם עוסקים בעצם בעצמם, לא בנו. ואם ניקח את הדברים באופן אישי אנו גורמים לעצמינו סבל.
כמה משחררת התפיסה הזו, של מה שאומרים לנו, עלינו, בעצם לא שייך לנו, כמה פעמים קרה לך ששמעת אמרו קרה משהו שפשוט לקחת על עצמך מיד את התחושה הזו, ״שאני אשמה״ ״למה זה קורה רק לי״ או ״למה הן אומרות את הדברים הללו?״ אבל ברגע שמצליחים להבין את ההסכם הזה יש תחושה של שחרור, והחוכמה היא לא רק להבין אלא גם ליישם. כי הבחירה היא הידינו.
הסכמה שלישית:
אל תניחו הנחות
איזה משפט חזק!!
כל חיי אני מניחה הנחות, ״הוא לא רעב״, ״ברור שסדנא תתמלא״, ״מה הבעייה – ברור שנעמוד בתקציב לבנות את הבית״ וההנחות הללו הן אמיתיות לגמרי, כי הי הוא אכל לפי חצי שעה, והסדנא, מי לא תעוף עליי ומיד תבוא להרשם? והבית… אני יודעת לעמוד בתקציבים (כן, ממש…) ואז השלב הבא הוא שנוצרו בעיות, וז נוצרת דרמה אחת גדולה לשווא! זהו סוג של מאבקי שליטה בהם אנו רוצים לקחת את השליטה על דברים שאין לנו שליטה עליהם, היום בו נפסיק להניח הנחות לגבי כל אדם אחר בן זוג, ילדים, לקוחות התקשורת שלנו תשתנה לחלוטין ומערכות היחסים שלנו לא יסבלו עוד מסכסוכים הנובעים מהנחות מוטעות וביצוע הפעולה הזו מעצים שוב ושוב את כוח הרצון שלנו. וכך הכל מגיע יותר בקלות, נע בחופשיות, בזרימה.
ואוו, איזה הסכמה, איזה התייחסות, שמשנה את החיים מהקצה אל הקצה הולכת את חיינו לחיים אחרים,חדשים, מלאי אהבה, תקשורת, חיבור משמעותי.
הסכמה רביעית:
עשו כמיטב יכולתיכם
בכל רגע בחיים, כשמחים, עצובים, לא לעשות מעבר לליכולות כי גורם למאמץ לתסכול, שפיטה עצמית, חרטה. וכך במיטב יכולתינו היא מביאה לשחרור מעינויים מהצלפות עצמיות ומביאה לאהבה אושר ושלווה, בהסכם הזה הוא מתייחס גם לחופש
מהו חופש? זה החופש להיות מי שאנו באמת רוצים.
מדוע אנו לא יכולים לחיות כפי שאנו באמת רוצים?
בד״כ מאשימים את הממשלה, מזג האויר, הכלכלה, את אלוהים. כו-לם לקחו את החופש מאיתנו, אבל מי היחיד המונע מעצמו את החופש? נכון, אנחנו עצמינו.
כילדים היינו מאוד סקרנים, פראיים, בודקים חוקרים, אך מה קורה לאדם הבוגר? מה שקורה הוא שנכנס לחיינו השופט והקורבן שנכנסו לחיינו.
אנחנו שופטים, מבקרים ופשוט נמצאים שם כקורבן ומערכת האמונות שלנו היא זו שתכנתה אותנו להפסיק להיות פראיים, סקרנים וחוקרים.
אז מה הוא חופש, אמיתי פנימי - עמוק?
להיות עצמינו, לבטא את עצמינו, אך בהתבוננות מהצד נראה כי כל הזמן אנחנו מרצים, וכך מתאדה לאט לאט החופש. רוב בני האדם אינם מבינים שהשופט והקורבן הם בתוכם, הם שלהם, וממשיכים להאשים, לכעוס על הפוליטיקאים, להתרגז על הבוסים. אחד הדברים שעשיתי כמה חודשים לפני שעברנו לטללים, היה פשוט לא לראות טלווזיה, לא להקשיב לחדשות, הדברים הקיצוניים מגיעים לכל מקום ובסוף שומעים אותם, איך זה יעזור לי להתעצבן על ביבי? על מערכת המשפט, במה זה יעזור לי להתרגז ולצאת בהצהרות כמו שאני שומעת: ״מה נהיה מהמדינה שלנו?״, ״אולי כדאי שנרד מהארץ״, ואני יותר שומעת על דברים שהם כל כך נפלאים וקורים במדינה על אנשים שתורמים מזמנם למה שחשוב להם מבחינה חברתית וערכית. ואני רוצה אספר לכם על השכן המופלא שלי. לפני כמה ימים הגיע מייל בתפוצת הקיבוץ על כך שמחפשים מתנדבים לשקם את פארק הקופים שהצטרפו אליו מעל 2000 קופים לאחר שהוציאו ממכוני הניסויים, והוא פשוט לקח את ילדיו איתו ברכבו ונסע לבנות לשקם ולעזור. היו עשרות ומאות אנשים שבאו לעזור, על זה שמעתם בתקשורת? על התארגנות פרטית שמקדמת אינטרסים חברתיים בלבד. ללא מטרות רווח, ללא אינטרסים פוליטיים, בשקט מתחת לראדר התקשורת נעשים דברים נפלאים.
ויש עוד מאות ואלפים כאלה, אבל בחדשות – לא תשמעו עליהם.
לכן ביקורת, קורבנות – לא בבית ספרי.
ממליצה לכן לקרוא אותו הוא ספר קטן וקליל, שפה פשוטה, ויש בו עוד הרבה רעיונות ודוגמאות שממחישות טוב את הרעינות שיהפכו את החיים - למלאי חופש - פנימי.
הצטרפי למסע
הרשמי למגזין:
״עצמאיות ששואפות ליותר״
ירחון שבכל חודש למייל תקבלי כלים, נושא להעמיק בו בעסק, קייס סטדיי, כדי לראות את העסק שלך באור חדש ולאפשר לך לצמוח איתו.
אולי יעניין אתכם גם...
איזה תוכן יגרום לקהל לרצות לקנות מכם?
כל כך הרבה סוגים של תוכן יש כדי לכתוב לצלם ולהעלות, אבל איזה סוג תוכן יגרום למעורבות, עניין, חיבור – ולכזה שמיד ירצו לקנות מכם?
איך לבלוט באינסטגרם?
למה כל עסק חייב חזון?
