עשירה

החלטתי לכתוב את הפוסט הזה דווקא בגלל נקודת כאב מאוד אישית שלי. אחת התוצאות שאני מרגישה עליהן הכי הרבה תסכול היא הצד הכלכלי בעסק שלי בשנים האחרונות, וכן אפשר להאשים את הקורונה, מלחמה, הכנס שערכתי, המצב המדיני, קיץ חורף…  וכן גם אני מרגישה שאני משקיעה, אני יוצרת, אני נותנת את כולי – ובכל זאת, לא תמיד התוצאות משקפות את מה שאני שואפת אליו, לכן התחלתי לחקור את התת מודע שלי ובכלל רוצה להבין אותו לעומק ולכן – כותבת על זה. 

כשגיליתי עד כמה התת־מודע משפיע על מה שאנחנו רואות במציאות שלנו, הבנתי שהפער הזה הוא לא "סתם מצב" או "חוסר מזל". הוא סימן שיש משהו עמוק יותר, נסתר יותר, שמנהל אותי מבפנים.

ולכן בחרתי לקרוא את כוחו של התת־מודע של ג'וזף מרפי – ולחקור דרכו את הנושא של שפע, כסף ותודעה. בפוסט הזה אני משתפת את התובנות שלי מתוך הספר, אבל לא כקוראת אקדמית אלא כמי שחיה ונושמת עסק, ומתבוננת בו דרך העדשה הזו.

אני מאמינה שהמבט הזה – לחבר בין תיאוריה לבין מה שקורה ביום־יום בעסק שלנו – הוא מה שיכול לעשות את כל ההבדל.

האמת היא שרובנו סוחבות איתנו את אותן אמונות מגבילות גם בעסק. הן מתלבשות על היום־יום שלנו בצורות מאוד מוכרות:

• "אם היא מילאה סדנה – מי יגיע אליי?"
• "אם יש מישהי שעושה בדיוק כמוני אז או היא או אני אצליח."
• "יש כל כך הרבה אנשים שעושים את מה שאני עושה  אז למה שאני אצליח?"
• "היא מעתיקה ממני, אז אין לי טעם להעלות את זה לרשת ימשיכו להעתיק."

   

כולן גרסאות שונות של אותה מחשבה שורשית: אין מספיק לכולן. וזה שקר…!

הבעיה היא שכשהמחשבה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב התת־מודע לא מתווכח איתה. הוא פשוט מקבל אותה כעובדה ומתחיל לשכפל אותה במציאות שלנו. ואז אנחנו באמת חוות מצבים שמוכיחים לנו שאין מספיק, שאנחנו תמיד מאחרות, שאנחנו תמיד צעד אחד מאחור.

אבל זה לא חייב להיות כך. וזה מה שג'וזף מרפי מזכיר שוב ושוב העוני, המחסור, הקושי אלה לא מצבים נתונים. אלה תודעות. וברגע שנבין איך הן נשתלו בנו, נוכל להתחיל לעקור אותן ולשתול אחרות במקומן.